<h1>ספר החינוך מצוה תע"א</h1>
<h2>דף נט.</h2>
שלא לאכול שרץ העוף כגון הזבובים והדבורים והצרעות וזולתן ממינין אלו, ועל זה נאמר [דברים י"ד] וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו, ולשון ספרי, וכל שרץ העוף וכולי מצות לא תעשה. ודע כי מפני שאסרה התורה העופות הטמאים והזכירן בפירוש לפי שהן מועטין, וכמו שכתבתי בארוכה בסדר ביום השמיני בלא תעשה ז' בסימן קס"א [מצוה קנ"ז], נשארו כל שאר העופות בחזקת היתר הוצרך הכתוב לאסור שרץ העוף להודיענו שאינו מכלל המותרין, ואף על פי שהסימנין של טהורין מקובלים וידועים הם לנו. או נאמר כי מהיות שרץ העוף מין בפני עצמו הוצרכו לאסרן בפירוש, והנה בסדר ביום השמיני [דברים י"א] אמר ואת אלה תשקצו מן העוף, וכאן אמר וכל שרץ העוף נתיחד בהן לאו, כי עוף ושרץ העוף שני ענינים חלוקין הם לגמרי. משרשי המצות הבאות באיסור המאכלות כתבתי מה שעלה במחשבתי בסדר אם כסף תלוה באיסור טריפה בסימן ע"ט [מצוה ע"ג], וקחנו משם. דיני המצוה במסכת חולין [פרק שלישי]. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה ואכל כזית משרצי העוף או שאכל שרץ אחד מן העוף כולו ואף על פי שאין בו כזית מכיון שאכלו כולו ואפילו הוא כעדשה, או שאכל ממנו כזית ואפילו גדול חייב מלקות. וכבר הארכתי בביאור איסור שרצים וחומר איסור בריה בסדר ביום השמיני בלא תעשה ח' ט' י' סימן קס"ב.
